מדיניות ממעוף הנשר
הצופה מן הצד יכול בקלות רבה יחסית לאבחן את הבדלי המניעים המנתבים את שיקולי מעצבי המדיניות האמריקנית לזו הרוסית. ההבדלים נובעים מהשוני במשטרים הרווחים בכל אחת מהמעצמות. בעוד ארצות הברית הינה דמוקרטיה, לפחות בכל האמור להתנהלות השלטון כלפי האזרחים, הרי השלטון ברוסיה הינו הלכה ולמעשה טוטליטרי גם אם מנסה לצבוע עצמו בציבעי טכניכולור, כעין דמוקרטים.
לכל המערערים על הקביעה כי ארה"ב הינה דמוקרטיה כהילכתה הרי לא ננסה לערער על עירעורם, אכן מתחת לפני השטח של ההתנהלות האמריקנית כלפי בני עמם הדברים אינם תמיד מתישבים עם תקינות דמוקרטית ממשית. ובכלל, מה לנו כי נלין, גם אנו איננו הכוכב הדמוקרטי הזוהר ביותר ברקיע.
הסיבה מדוע נידרשים אנו למניעי מעצבי המדיניות הגלובלית הבין-גושית תובהר באם נפנה הקורא לידיעות כי רוסיה מוכנה למכור לישראל מטוסים מתקדמים, מטוסים בעלי מערכות הנעה אך ללא מערכות חימוש, שליטה ובקרה אשר ככל הניראה יותקנו, אמור יושבחו, בישראל ויהפכו אי אז למטוסי קרב בעלי פוטנציאל הרס ממשי.
אין עוררין על הקביעה כי בכל האמור לבנית מטוסים לעליונות אווירית מהבחינה האוויונית מכנית-מוטורית, הרוסים הם המצטיינים בכך. מטוסי סוחוי 33 , כמו גם סוחוי 34 , וסוחוי 47 הנימצא בשלבי פיתוח מתקדמים, עולים בכושר תימרונם האוירי על מטוסי הדור החדש האמריקנים אפ. 22 שכניראה לא ייוצר בכמויות מסחריות ממשיות והאפ. 35 , אשר עדיין לא הוכיחו כשירותם ויקרים להחריד לקונה המוגבל באמצעיו כדוגמת ישראל.
ניראה כי הן הרוסים כמו גם האמריקנים אינם מערערים על הקביעה בדבר עליונות מערכות השליטה, הבקרה והפעלת מערכות הנשק האוויוניות של מטוסי עליונות אווירית, מתוצרת ישראל. הזיווג בין עליונות אוירית רוסית ועליונות אלקטרונית ישראלית ניראה בהחלט סביר.
לתמונה האידילית לעיל מצטרפים מעט צללים המעיבים על ההיתכנות של שיתוף פעולה ישראלי-רוסי בבנין ויצור מטוסי עליונות אווירית עתידים.
ראש וראשון לבעיתיות, בחתונה המאושרת לעיל, נימצא ללא ספק החתן הרוסי. עברם של אלו באשר להתנהלותם בסבך הפוליטי המזרח תיכוני, אפשר שאינו מבשר טובות גם לעתיד. הכיצד נוכל לשכוח את אספקת הנשק, החינמית למעשה, של הגוש הקומוניסטי בראשותה של ברית המועצות לאויבינו המרים ביותר?
אך לפני 40 וחמישים שנים העתירו אלו על מדינות ערב ציוד צבאי התקפי במליארדי דולרים בעוד ישראל נאלצה להאבק בהססנות מערבית לגבי אספקת נשק החיוני לקיומה.
גם כיום, אין טומנת רוסיה ידה בצלחת הנפט, הממון וההשפעה המזרח תיכונית ומעניקה מחסדיה למדינות אויבות מובהקות לישראל כסוריה ואיראן.
לצופה מהצד השוקל את שרואות עיניו מהבטן, מצטיירת רוסיה כאויבת לישראל ולא כן הוא. רוסיה אינה אויבת לנו, ברית המועצות לא היתה גם בעבר אויבת לישראל, רוסיה שוקלת צעדיה הגלובלים בראש קר ומפוקח אשר רגשנות מיותרת אין לה כל מקום בכך.
יש לבחון את הצעדים הרוסים בהתאם למהלכי האמריקנים באזורינו ומכאן המסקנה היא כי הרוסים (וברית המועצות בעבר), מונעים מהדחף לחסום את האמריקנים בכל שלב ושלב של התקדמותם לשליטה מדינית ופוליטית על מדינות האזור ובפרט על הנעשה במעבה האדמה, על אוצרות הנפט בה.
"חפש את הנפט" היא מלת המפתח במהלכים הרוסים, כמו גם האמריקנים. ככל שהאמריקנים הידקו קשריהם עם המדינות מפיקות הנפט באזורינו, כן התעצמה ההתנגדות הרוסית לכך.
עם קום מדינת ישראל ואף קודם לכן, כאשר עדיין לא עוצבה מדיניות החוץ הפרו-אמריקנית של מדינת ישראל, קיוותה ברית המועצות כי ישראל תשמש בידה טריז כנגד מאמצי האמריקנים לשליטה בשדות הנפט המזרח תיכונים.
שיקולי הרוסים היו מפוכחים ונכונים לזמנם. באם אך יצליחו לחסום את הגישה האמריקנית לשדות הנפט הרי התוצאה המידית למצער, תהיה החלשה אנושה של ארצות הברית ומעמדה בעולם של אחרי מלחמת העולם השניה, ממנה יצאה ככוח הגלובלי המשמעותי ביותר.
שני מהלכים מזרח תיכונים שינו את המדיניות הסובייטית. האחד, ישראל פנתה אידאולוגית ומעשית לכיוון האמריקני-קפיטליסטי. השני, מדינות ערב כגון מצרים וסוריה מצאו בברית המועצות ספק ותומך חשוב של נשק אשר ראויה תהיה להסבה מתמיכה בישראל ובכך להעמידנו בפני שוקת שבורה. ומכאן הדרך היתה קצרה לפתיחת שעריהן לרווחה בפני הסובייטים.
הללו מצידם הבינו כי ישראל לא תהווה ישועתם כנגד ההשפעה הפוליטית האמריקנית על הפקת הנפט באזורנו ובנפש חפצה החלו לייצב השפעתם במזרח התיכון באמצעות מצרים וסוריה תוך שמזרימים כמויות עתק של נשק התקפי כנגד ישראל אשר בראייתם החלה להתפש ובצדק כמוצב קידמי אמריקני במזרח התיכון.
הנחתם היתה כי העובדה שישראל אשר התכנסה תחת ההשפעה האמריקנית, מהווה את חוד החנית הדמוקרטית האמריקנית במזרח התיכון, למעט סעודיה וירדן. פגיעה בישראל, באמצעות מצרים וסוריה, תשרת את מטרתם והיא חסימת נתיבי הנפט בפני האמריקנים. שוב, לצופה הבילתי משוחד, ניראה כי ההנחה הסובייטית הייתה הגיונית ונכונה לגישתם. אנו כישראלים אמנם איננו אוהבים לחשוב כך, אך לאמיתו של דבר מהווים אנו אך כלי אחד על לוח השחמט הגלובלי, הנישלט בידי המעצמות ובהחלט לא החשוב שבהם.
ובכן מדוע עולה נושא שיתוף הפעולה האווירי בינינו לבין הרוסים דווקא כעת? את הסיבה לכך אפשר למצוא בנקל בהתנהלות האמריקנית החל מתחילת שנת 2009. הרוסים לא שינו את מדיניותם המזרח תיכונית, האמריקנים הם שטרפו על עצמם את הקלפים. בכך שממשל אובמה פנה כנגד ישראל בנוקטו במדיניות הפאן-איסלמית שלו, פתח הוא את הצוהר בפני הרוסים להתקרבות צבאית בינם לבין ישראל, בנוסף לעולם האיסלם, ממש במתכונת של סוף שנות הארבעים וראשית שנות החמישים. הרוסים בהחלט מזהים הזדמנות פז לחמוס את נושאת המטוסים האמריקנית, היא ישראל, בעבור עצמם ושוב לתקוע טריז בשליטה האמריקנית במזרח התיכון וניפטו.
ברי להם לרוסים כי לאור מצבה הכלכלי המעורער של הארה"ב הרי כל חסימה ולו המזערית ביותר של זרימת הנפט, או החשש מפיל-הבורסות לאפשרות זו, תשליך האמריקנים לקרשים והרי זו מטרתם, להשיב עטרה ליושנה ולחדש ימיהם כקדם..
מבחינתה של ישראל תיזמונם של הרוסים באשר לעסקת נשק אוויוני דווקא כעת מגיע ברגע הנכון. ממשל אובמה מתיחס לישראל כווסלו הנירצע. גבהות הלב והזילזול האובמי אין לו אח ורע בהסטוריה הקצרה של ישראל. ישראל נידרשת למהלכים אשר במבט עתידי, מקפדים את סיכויה לשרוד במרחב השמי. ישראל ניתפסת כבובה על חוט, כמונחת בכיסי האמריקנים ללא אפשרות לשיקול דעת עצמאי. ישראל נחשבת בעיני חוסיין אובמה, מיטשל וכנופית יהודוני רם עימנואל המקיפה אותם לגרורה אמריקנית, ממש כפי שהיוו בזמנו מדינות מזרח אירופה, גרורותיה של ברית המועצות.
לגבי ישראל עיסקות נשק עם מעצמות קיימות או עולות, כדוגמת רוסיה, סין, הודו וברזיל הינה הזדמנות להחלץ מחיבוק הדב האמריקני אשר דומה כי הפך לרועץ לא פחות מהיתרונות הגלומים בו. ומכאן מדוע זה לא נאוץ, נרוץ, ניפול לזרועות הרוסים?
אכן הסיבות לכך רבות טובות ומגוונות , אך לפני שאנו מחליפים דוב אמריקני בדוב רוסי עלינו לעצור ולשקול מהלכינו.
מאותן הסיבות בהן היגדרנו את הרוסים ככאלו אשר אינם אויבי ישראל עלינו לסייג ולאמר כי הרוסים אינם גם ידידי ישראל. הרוסים הינם ידידי ואוהבי הרוסים. הרוסים פעלו תמיד ויש להניח כי יפעלו כך גם בעתיד בעבור הרוסים, חד וחלק.
באם התנאים הסביבתיים יהיו נוחים להם להתחבק עם הישראלים , יעשו זאת בנפש חפצה, אך באם ישתנו הנסיבות, יהפכו באחת עורם ויפנו מיד נגדנו. פרגמטיזם קיצוני הוא שם המשחק הרוסי.
לעומתם האמריקנים, בניגוד לממשלם הפאן-איסלמי כיום הרי העם האמריקני הינו ידיד אמת לישראל בחלקים נירחבים בו ויחס זה יישמר בחילופי ממשל כזה או אחר. בנוסף, כדמוקרטיה, הממשל האובמי יעבור אי מתי מן העולם בזמן צפוי וידוע. היוצא מכך הוא כי אל לה לישראל להנתק ברגל גסה מארצות הברית ועלינו להמשיך ולשמר את הברית האסטרטגית בין שתי המדינות.
כותב מאמר זה כבר הימליץ בפני הממשל בישראל לפני כארבעה חודשים לפנות לעבר הרוסים ולבחון אפשרות קבלת מטוסי תקיפה ועליונות אוירית מרוסיה, אשר ישמשו כמצג מאיים, לאור הכשלים המוכחים ביחסי ישראל-ארה"ב שנוצרו כולם בידי ממשל אמריקני אוהד האיסלם כמדיניות גלובלית חדשה ובעידודם של "משנאי החינם בינינו" אשר חלקם למצער אוהדי הפלסתינים או במקרה הפחות גרוע אנטי ופוסט יהודים וציונים החיים ופועלים במחשכים מתוכנו, כנגדנו.
מאידך עלינו לכלכל את צעדינו בזהירות רבה. עלינו לפתוח במגעים להידוק הקשרים הצבאיים-אוויונים עם רוסיה בלא שניגרום לניתוק יחסינו עם האמריקנים. עלינו ליצור את האוירה אשר תיצור איום מרומז על האמריקנים לאפשרות כי נירכוש את מערכות הנשק העיקריות הישראליות אצל הרוסים אך עלינו לעשות זאת בלא שהלכה ולמעשה נשלים את הנתק ממערכות הקרב האויריות האמריקניות.
כפי שישראל שומרת על מדיניות העמימות הגרעינית כלפי מדינות ערב, הנה הדרך לשמור על עמימות קשרינו עם הרוסים כלפי האמריקנים.
בכך שישראל תתקין/ תשביח ערכות אוויוניות מתוצרתה במערכות אויריות רוסיות, יפתח בפני ישראל שוק אדיר, שוק בן עשרות מליארדים רבים של דולרים העולה מונים רבים, ללא עוררין, על הסיוע הצבאי / כלכלי האמריקני לישראל וזאת לאורך שנים רבות. קיימת אפשרות סבירה כי פתיחת השוק העולמי למערכות אלקטרוניות-אוויוניות ישראליות תוך העצמת ושיתוף עם מפעלי מיקויין (מיג), סוחוי, אנטונוב, טופולוב וקאמוב הרוסים, תשחחר אותנו מתלות חונקת ברגיל, אך כיום אף תלות מצמיתה, בסיוע הצבאי והכלכלי האמריקני לתמיד. זו מטרה חשובה וניכספת מעין כמוה זה שנות דור.
האמריקנים מודעים לעובדה כי המערכות האלקטרוניות הישראליות עולות במובנים רבים על אלו האמריקניות. מדינות בעל פוטנציאל-רכישה רב של מטוסי קרב אמריקנים רוכשות מטוסים אלו אך ורק מתוך הידיעה כי מירב המערכות האוויוניות המותקנות במטוסי הקרב הללו הינם מפיתוח ותוצרת ישראלית ונוסו בתנאי הקרב של המזרח התיכון בידי ישראל. העברת המערכות הישראליות למטוסים רוסים מגלמת בתוכה את הפוטנציאל להתרסקות כואבת של תעשיית מטוסי הקרב האמריקנית ולקשיים נוספים מכאיבים לא פחות, על הכלכלה האמריקנית השברירית.
על ישראל לנגן ביתרונותיה אלו כפי שממשל אובמה מנגן על יתרונותיו המדומים על פני ישראל על מנת להביאה אל בירכיה לעשות רצונו.
ישראל אינה חייבת להחליף את צי מטוסיה במטוסים רוסים על מנת לממש את פוטנציאל האיום ולהביא את האמריקנים "להכיר" בצידקת הקו המדיני הישראלי. כל שעל ישראל לעשות הוא ליצור "מצג מאיים" אפשרי לכך.
בשלב זה עלינו לבוא בהסכם עם הרוסים, ו"להדליפו" ברבים, על מנת לייזום פרוייקט התקנה / השבחה של "מטוסי מעטפת" רוסים ספורים. נאמר, כבדיקת היתכנות ראשונית, ארבעה עד ששה מטוסים בעלי הנעה ומעטפת אוויונית אך ללא מכשירים רוסים. אלו יותקנו כמובן על ידי ישראל.
הפרוייקט ימומן במשותף על ידי ממשלות רוסיה וישראל וימשך קרוב לוודאי כשלש ארבע שנים. פרוייקט מוגבל זה אשר ממילא יהיה צורך בו גם באם תחליט ישראל להרחיב רכישותיה ברוסיה, הוא האיום המרומז האולטמטיבי כלפי ארה"ב בדבר הדרכים הפתוחות בפני ישראל לעתיד במדה וממשל חוסיין אובמה ימשיך ללחוץ על ישראל ולפזר איומים מוסווים בדבר אמברגו נשק. יתרה מזו, ארה"ב מונעת כיום מישראל לקיים עסקות נשק עם מדינות אחרות לא רק משום שמעוניינת היא בשימור העליונות הטכנולוגית שלה (הניתמכת ובזכות השתתפות טכנולוגית ישראלית פעילה) אלא גם מתוך שמעוניינת לשמר שליטתה על מדיניות ישראל במזרח התיכון ואכן מקרה ממשל חוסיין אובמה מוכיח.
ארה"ב מצידה לא תוכל לבוא בטענות לישראל משום שטיעונה של ישראל יהיה "ראו, אתם דחפתם אותנו לכך, היוזמה היא שלכם לא שלנו". "אתם הם שלוחצים אותנו לנקוט במהלכים הנוגדים צרכי קיומנו". "אתם הם שאיימתם בהטלת אמברגו נשק".
ישראל חייבת גם לשקול כניסה לשוק האוויוני האירופי באותו קנה המידה הניסיוני-תחילי כדוגמת הרוסי. מטוסי החמקן האירופים: יורופייטר טייפון 2 עולים על המטוסים האמריקנים אפ. 22 , אפ. 35 . השילוב הרוסי, סוחוי 34 לפעילות תקיפה יחד עם היורופייטר טייפון 2 לקרבות עליונות אוירית ניראים כשילוב מנצח בהשוואה ל- אפ. 35 העתידי האמריקני. אין לחשוש מהטיה פוליטית של הקהיליה האירופית כנגד ישראל וסרוב לשיתוף פעולה אוירי עמה, באשר מדינות בקהילייה זו הוכיחו כי בכל האמור למסחר והפקת רווחים "שוכחות" הן באורח גורף כל אמות מידה של מוסר ואידאולוגיה מזוייפים ומתיפיפים, למען בצע כסף.
אליה ומספר קוצים בה.
קיים חשש כי טכנולוגיות ישראליות מתקדמות יזלגו לידים אויבות לישראל עקב אותם טיעונים אשר הובאו לעיל באשר לפרקטיקה הרוסית לפעול בהתאם לאינטרסים רוסים בלבד בלא שהללו יטרדו בזוטות כגון הסכמי סודיות טכנולוגית או אי העברת הטכנולוגיות לידי מדינות אויבות לישראל.
העברת טכנולוגיות אוויוניות מתקדמות ישראליות לידי הרוסים אפשר ותטה את כף העליונות האוירית לעבר רוסיה על חשבון האמריקנים דבר שאין ישראל חפצה בו, לפחות בשלב זה. הניגזרת של אותו הנושא כמובן הוא העברת מטוסים מושבחי ישראל לידי מדינות אויבות לישראל והענקת שיוויון טכנולוגי בשדה הקרב בינן לישראל.
שוק הרכיבים האלקטרונים נישלט כיום ברובו הגדול על ידי ארצות הברית דבר שיקשה על היצור הישראלי של מערכות אוויוניות מתוחכמות והתקנתן ב"מטוסי מעטפת" רוסים.
הטיעונים לעיל כנגד עיסקה רוסית-ישראלית, הינם כבדי משקל ואל לנו לזלזל בהם. קיימים פיתרונות טכנולוגים אשר לא יאפשרו העברת טכנולוגיה ישראלית-רוסית לידים אויבות באמצעות חיישני בקרה ומעקב גלויים ומוסווים וכן באמצעות התקנת מערכות ליצוא שאינן מהדור העדכני האחרון ביותר, אלו יותקנו במטוסים ישראלים בלבד. לגבי שוק הרכיבים האלקטרוני, הרי שהשווקים המתפתחים של הודו, סין, יפן, רוסיה וברזיל יוכלו למלא את החסר באורח משביע רצון. שווקים אלו מחפשים מזה זמן רב הדרכים לקיעקוע העליונות הגלובלית האמריקנית.
הנושא האיראני
אין זאת ניראה כסביר כי הקהילייה הבין לאומית תצליח לעצור את התחמשותה של איראן בנשק גרעיני. מילים בלבד לא יזיזו את האיראנים מעמדתם הגרעינית ואין זאת ניראה כיום מעשי כי תינקט פעולה צבאית-התקפית כנגד איראן על ידי קהילייה זו, שהפכה אימפוטנטית.
גם הידיעות כי איראן מסוגלת לייצר את הפצצה בהתראה של כשנה אחת מראש וכל שעומד בדרכה כעת היא החלטת האייטולות המונעת משיקולים פוליטים , אינן מבוססות דיין וניתמכות הערכות בלבד.
אין זאת סביר כי ממשלו הרופס, הפאן-איסלמי של חוסיין אובמה יצא למתקפה צבאית ממשית כנגד איראן והלה יסתפק וודאי במלל ובאיומים ריקים מתוכן אשר כיום ניראה כי אין כוונה ממשית מאחוריהם.
יותר ויותר ניראה כי עצירת הגרעין האיראני, אם בכלל, תמומש בלבדית על ידי ישראל, או שלא תמומש לעולם.
מההנחות לעיל משתמע כי באם תחליט ישראל לצאת לתקיפה אוירית כנגד מתקני הגרעין האיראנים הרי שתקיפה כזו תהיה ניסמכת בלבדית על מטוסים וציוד אמריקני באשר זה תורגל כבר והינו כשיר לפעולה מידית. ומכאן, כל התקשרות ישראלית-רוסית באשר לזיווד "מטוסי מעטפת" רוסים אין לה דבר, למצער בטווח הקצר של חמש עד עשר השנים הקרובות, עם תקיפה אפשרית באיראן.
ההתקשרות האוירית הרוסית-ישראלית תיתן בידי ישראל השפעה לא מבוטלת באשר לאופי ואספקת ציוד הגנתי והתקפי רוסים לאיראן.
הנושא הסורי
בכך שישראל תקבל על עצמה את זיווד ציודהאוויוניקה ב"מטוסי המעטפת" הרוסים, תוכל ישראל להכתיב את אופי וכמות הציוד הצבאי המסופק לסוריה על ידי הרוסים וזאת גם בנוגע למערכות נשק יבשתיות ולאו דווקא אוויריות. נושא זה לכשעצמו מהווה הצדקה שלמה להתקשרות הישראלית-רוסית.
מסקנות עד כאן
על ישראל לפתוח במשא ומתן להשבחה / התקנה מוגבלת של מטוסי מעטפת רוסים ואף ללכת צעד אחד נוסף לעבר פרוייקט הייתכנות של הסוגיה.
המימון לפרוייקט ההיתכנות יבוא בחלקו מרוסיה. מהו גודל החלק יקבע במשא ומתן.
אל לה לישראל לצעוד צעד נוסף מעבר לפרוייקט ההיתכנות ואל לה לפגוע בתעשיית המטוסים האמריקנית בשלב זה, כל זמן שהסוגיה האיראנית הינה על הפרק.
על ישראל לבחון באורח מדוקדק את שהקהיליה האירופית יכולה להציע באשר למטוסים חמקנים אך גם כאן, לא מעבר לשלב ההיתכנות.
ההתקדמות "במסלול הרוסי" תותאם ללחצים "במסלול האמריקני". נושא ההתקדמות יובהר לאמריקנים ללא כחל ושרק תוך הטלת האחריות לכך על כתפיהם
אהרון רול
amroll@rogers.com
www.aaronroll.com
http://www.global-report.net/aroll/
http://www.aaronroll.com/democracy/Hatred_for_Nothing_Volume2.pdf
http://www.aaronroll.com/Democracy/Israeli Democracy chapters.pdf
